תיקון הכללי
מרבנו נחמן בן פייגא, זיע״א.

בקשה לפני התיקון. בשבת וביום טוב אין לאומרה.

יהי רצון מלפניך, יהוה אלוהינו ואלוהי אבותינו, הבוחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו, והבוחר בשירות ובתשבחות, שתפנה ברחמים אל קריאת מזמורי תהילים שאקרא, כאילו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו, וזכותו תגן עלינו. ויעמוד לנו זכות פסוקי תהילים, וזכות תיבותיהם ואותיותיהם, נקודותיהם וטעמיהם, והשמות היוצאים מהם מראשי תיבות ומסופי תיבות, לכפר על פשעינו, עוונותינו וחטאותינו, לזמר עריצים ולהכרית את כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה, באחווה וברעות. ומשם יימשך לנו שפע לנפש, לרוח ולנשמה, לטהרנו מעוונותינו, לסלוח חטאותינו ולכפר פשעינו, כמו שסלחת לדוד שאמר מזמורים אלו לפניך, כמו שנאמר: גם יהוה העביר חטאתך לא תמות. ואל תיקחֵנו מן העולם הזה קודם זמננו, עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה, באופן שנוכל לתקן את אשר השחתנו. וזכות דוד המלך עליו השלום תגן עלינו ובעדנו, שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך. ומאוצר מתנת חינם חוננו, ככתוב: וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם. וכשם שאנו אומרים לפניך שירה בעולם הזה, כך נזכה לומר לפניך, יהוה אלוהינו, שיר ושבחה לעולם הבא. ועל ידי אמירת תהילים תתעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים, בגילת וברנן, ויינתן לה כבוד הלבנון, הוד והדר בבית אלוהינו, במהרה בימינו. אמן סלה.

לכו נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו. נקדמה פניו בתודה, בזמירות נריע לו. כי אל גדול יהוה, ומלך גדול על כל אלוהים.

הריני מקשר עצמי באמירת עשרת המזמורים האלה לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו, ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבנו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבנו נחמן בן פיגא. זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.

פרק ט״ז

מכתם לדוד. שמרני אל, כי חסיתי בך. אמרת ליהוה, אדני אתה, טובתי בל עליך. לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם. ירבו עצבותם, אחר מהרו; בל אסיך נסכיהם מדם, ובל אשא את שמותם על שפתי. יהוה מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי. חבלים נפלו לי בנעימים, אף נחלת שפרה עלי. אברך את יהוה אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. שיוויתי יהוה לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט. לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכון לבטח. כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת. תודיעני אורח חיים, שבע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח.

פרק ל״ב

לדוד משכיל. אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה. אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עוון, ואין ברוחו רמיה. כי החרשתי, בלו עצמי, בשאגתי כל היום. כי יומם ולילה תכבד עלי ידך, נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה. חטאתי אודיעך ועווני לא כסיתי. אמרתי, אודה עלי פשעי ליהוה, ואתה נשאת עוון חטאתי סלה. על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא; רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה. אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, במתג ורסן עדיו לבלום, בל קרוב אליך. רבים מכאובים לרשע, והבוטח ביהוה חסד יסובבנו. שמחו ביהוה וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב.

פרק מ״א

למנצח, מזמור לדוד. אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו יהוה. יהוה ישמרהו ויחייהו, ואושר בארץ, ואל תתנהו בנפש אויביו. יהוה יסעדנו על ערש דווי, כל משכבו הפכת בחוליו. אני אמרתי, יהוה חנני, רפאה נפשי, כי חטאתי לך. אויבי יאמרו רע לי, מתי ימות ואבד שמו. ואם בא לראות, שווא ידבר, לבו יקבוץ אוון לו, יצא לחוץ ידבר. יחד עלי ילחשו כל שונאי, עלי יחשבו רעה לי. דבר בליעל יצוק בו, ואשר שכב לא יוסיף לקום. גם איש שלומי אשר בטחתי בו, אוכל לחמי, הגדיל עלי עקב. ואתה יהוה, חנני והקימני, ואשלמה להם. בזאת ידעתי כי חפצת בי, כי לא יריע אויבי עלי. ואני בתומי תמכת בי, ותציבני לפניך לעולם. ברוך יהוה אלוהי ישראל, מהעולם ועד העולם. אמן ואמן.

פרק מ״ב

למנצח, משכיל לבני קורח. כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוהים. צמאה נפשי לאלוהים, לאל חי; מתי אבוא ואראה פני אלוהים. הייתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמור אלי כל היום: איה אלוהיך. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, כי אעבור בסך, אדדם עד בית אלוהים, בקול רינה ותודה, המון חוגג. מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי? הוחילי לאלוהים, כי עוד אודנו, ישועות פניו. אלוהי, עלי נפשי תשתוחח; על כן אזכרך מארץ ירדן, וחרמונים מהר מצער. תהום אל תהום קורא לקול צינוריך, כל משבריך וגליך עלי עברו. יומם יצווה יהוה חסדו, ובלילה שירו עמי, תפילה לאל חי. אומרה לאל, סלעי, למה שכחתני? למה קודר אלך בלחץ אויב? ברצח בעצמותי חרפוני צוררי, באומרם אלי כל היום: איה אלוהיך. מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי? הוחילי לאלוהים, כי עוד אודנו, ישועות פני ואלוהי.

פרק נ״ט

למנצח, אל תשחת, לדוד מכתם, בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו. הצילני מאויבי, אלוהי; ממתקוממי תשגבני. הצילני מפועלי אוון ומאנשי דמים הושיעני. כי הנה ארבו לנפשי, יגורו עלי עזים; לא פשעי ולא חטאתי, יהוה. בלי עוון ירוצון ויכוננו; עורה לקראתי וראה. ואתה יהוה אלוהים צבאות, אלוהי ישראל, הקיצה לפקוד כל הגויים; אל תחון כל בוגדי אוון סלה. ישובו לערב, יהמו ככלב ויסובבו עיר. הנה יביעון בפיהם, חרבות בשפתותיהם, כי מי שומע. ואתה יהוה תשחק למו, תלעג לכל גויים. עוזו אליך אשמורה, כי אלוהים משגבי. אלוהי חסדי יקדמני, אלוהים יראני בשוררי. אל תהרגם, פן ישכחו עמי; הניעמו בחילך והורידמו, מגננו אדני. חטאת פימו דבר שפתימו, ויילכדו בגאונם, ומאלה ומכחש יספרו. כלה בחמה, כלה ואינמו, וידעו כי אלוהים מושל ביעקב, לאפסי הארץ סלה. וישובו לערב, יהמו ככלב ויסובבו עיר. המה יניעון לאכול, אם לא ישבעו וילינו. ואני אשיר עוזך, וארנן לבוקר חסדך, כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי. עוזי, אליך אזמרה, כי אלוהים משגבי, אלוהי חסדי.

פרק ע״ז

למנצח על ידותון, לאסף מזמור. קולי אל אלוהים ואצעקה, קולי אל אלוהים והאזין אלי. ביום צרתי אדני דרשתי, ידי לילה נגרה ולא תפוג; מאנה להינחם נפשי. אזכרה אלוהים ואהמיה, אשיחה ותתעטף רוחי סלה. אחזת שמורות עיני, נפעמתי ולא אדבר. חשבתי ימים מקדם, שנות עולמים. אזכרה נגינתי בלילה, עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד? האפס לנצח חסדו, גמר אומר לדור ודור? השכח חנות אל, אם קפץ באף רחמיו סלה? ואומר, חלותי היא, שנות ימין עליון. אזכור מעללי יה, כי אזכרה מקדם פלאך. והגיתי בכל פועלך, ובעלילותיך אשיחה. אלוהים בקודש דרכך, מי אל גדול כאלוהים? אתה האל עושה פלא, הודעת בעמים עוזך. גאלת בזרוע עמך, בני יעקב ויוסף סלה. ראוך מים אלוהים, ראוך מים יחילו, אף ירגזו תהומות. זרמו מים עבות, קול נתנו שחקים, אף חצציך יתהלכו. קול רעמך בגלגל, האירו ברקים תבל, רגזה ותרעש הארץ. בים דרכך ושבילך במים רבים, ועקבותיך לא נודעו. נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרון.

פרק צ׳

תפילה למשה איש האלוהים. אדני, מעון אתה היית לנו בדור ודור. בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא ותאמר: שובו בני אדם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, ואשמורה בלילה. זרמתם שנה יהיו, בבוקר כחציר יחלוף. בבוקר יציץ וחלף, לערב ימולל ויבש. כי כלינו באפך, ובחמתך נבהלנו. שתה עוונותינו לנגדך, עלומנו למאור פניך. כי כל ימינו פנו בעברתך, כלינו שנינו כמו הגה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואוון, כי גז חיש ונעופה. מי יודע עוז אפך, וכיראתך עברתך? למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חכמה. שובה יהוה, עד מתי? והינחם על עבדיך. שבענו בבוקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה. ייראה אל עבדיך פועלך, והדרך על בניהם. ויהי נועם אדני אלוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו.

פרק ק״ה

הודו ליהוה, קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קודשו, ישמח לב מבקשי יהוה. דרשו יהוה ועוזו, בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי פיו. זרע אברהם עבדו, בני יעקב בחיריו. הוא יהוה אלוהינו, בכל הארץ משפטיו. זכר לעולם בריתו, דבר ציווה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם. לאמור, לך אתן את ארץ כנען, חבל נחלתכם. בהיותם מתי מספר, כמעט וגרים בה. ויתהלכו מגוי אל גוי, מממלכה אל עם אחר. לא הניח אדם לעושקם, ויוכח עליהם מלכים. אל תיגעו במשיחי, ולנביאי אל תרעו. ויקרא רעב על הארץ, כל מטה לחם שבר. שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף. עינו בכבל רגליו, ברזל באה נפשו. עד עת בוא דברו, אמרת יהוה צרפתהו. שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו. שמו אדון לביתו ומושל בכל קניינו. לאסור שריו בנפשו, וזקניו יחכם. ויבוא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם. ויפר את עמו מאוד, ויעצימהו מצריו. הפך לבם לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו. שלח משה עבדו, אהרון אשר בחר בו. שמו בם דברי אותותיו ומופתים בארץ חם. שלח חושך ויחשך, ולא מרו את דברו. הפך את מימיהם לדם, וימת את דגתם. שרץ ארצם צפרדעים, בחדרי מלכיהם. אמר ויבוא ערוב, כינים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד, אש להבות בארצם. ויך גפנם ותאנתם, וישבר עץ גבולם. אמר ויבוא ארבה וילק, ואין מספר. ויאכל כל עשב בארצם, ויאכל פרי אדמתם. ויך כל בכור בארצם, ראשית לכל אונם. ויוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל. שמח מצרים בצאתם, כי נפל פחדם עליהם. פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה. שאל ויבא שלו, ולחם שמים ישביעם. פתח צור ויזובו מים, הלכו בציות נהר. כי זכר את דבר קודשו, את אברהם עבדו. ויוציא עמו בששון, ברינה את בחיריו. וייתן להם ארצות גויים, ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. הללויה.

פרק קל״ז

על נהרות בבל, שם ישבנו וגם בכינו בזכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו. כי שם שאלונו שובינו דברי שיר, ותוללינו שמחה: שירו לנו משיר ציון. איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר? אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. זכור יהוה לבני אדום את יום ירושלים, האומרים: ערו, ערו עד היסוד בה. בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע.

פרק ק״נ

הללויה. הללו אל בקודשו, הללוהו ברקיע עוזו. הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרוב גודלו. הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל ובכינור. הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ובעוגב. הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה. כל הנשמה תהלל יה. הללויה.

לאחר סיום 10 מזמורי תהילים יאמר שלושה פסוקים אלו:

מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה:
וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:

בקשה לאחר תיקון הכללי

ריבונו של עולם, עילת העלות וסיבת כל הסיבות, אנת לעילא, לעילא מן כולא, ולית לעילא מנך. דלית מחשבה תפיסא בך כלל, ולך דומיה תהילה, ומרומם על כל ברכה ותהילה.

אותך אדרש, אותך אבקש, שתחתור חתירה, דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי, במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך, יודע תעלומות. ובדרך ובנתיב הזה תאיר עליי אורך, להחזירני בתשובה שלמה לפניך באמת, כפי רצונך באמת, כפי רצון מבחר הברואים, לבל אחשוב במחשבתי שום מחשבת חוץ, ושום מחשבה ובלבול שהם נגד רצונך.

זכני לדבוק במחשבות זכות, צחות וקדושות, בעבודתך באמת, בהשגתך ובתורתך. הט לבי אל עדותיך, ותן לי לב טהור לעבודך באמת. וממצולות ים תוציאני לאור גדול, חיש קל מהרה. תשועת יהוה כהרף עין, לאור באור החיים, כל ימי היותי על פני האדמה. ואזכה לחדש את נעוריי, ולהחזיר אל הקדושה את הימים שעברו בחושך. ותהיה יציאתי מן העולם כביאתי, בלא חטא. ואזכה לחזות בנועם יהוה ולבקר בהיכלו, שכולו אומר כבוד. אמן נצח סלה ועד.